כבר כמה עשורים, שהגביע הקדוש של עשיית יין הפך להיות זן אחד, חמקמק, מפונק ואצילי: פינו נואר.
במשך עשורים רבים, חובבי יין שחיפשו את הביטוי המושלם והשלם ביותר של ענב הפינו נואר נשאו את עיניהם למקום אחד בלבד: חבל בורגון שבצרפת. גרמניה, לעומת זאת, נתפסה כממלכת הריזלינג הלבן, ואילו הגרסה המקומית שלה לאותו הענב – השפֶּטבּוּרגוּנדֶר (Spätburgunder) – הניבה לרוב יינות כבדים, בשלים מדי, עמוסי עץ וסוכר שיורי.
אבל בשנים האחרונות מתחוללת מהפכה של ממש. הפינו נואר הגרמני חווה פריחה דרמטית, כשהוא משיל מעליו את המחשבה התעשייתית לטובת חקלאות קפדנית, בצירים מוקדמים וייננות מאופקת שמציבה אותו בשורה אחת עם הטופ העולמי.
בלב המהפכה הזו ניצב אזור באדן (Baden). באדן, אזור היין הדרומי והחם ביותר בגרמניה, שנמתח לאורך היער השחור ונהר הריין, ממש מול אלזס הצרפתית. זה אמנם צפונית לבורגון, אבל דווקא בשל מיקומם הגיאוגרפי, ומיקרו אקלים חמים יותר, נהנים כרמי באדן משעות שמש רבות וטמפרטורות נעימות, נתונים שהפכו אותם לבירה הבלתי מעורערת של הפינו נואר במדינה.
הזיקה בין בורגון לבאדן אינה מיקרית
הקרקע: בדומה לצרפת, חלקים נרחבים בבאדן (כמו תת-האזור קייזרשטול או מרקגרפלרלנד) עשירים בקרקעות גיר (Limestone) וחרסית, המעניקים לפינו נואר את המבנה החומצי, המינרלי והאלגנטי המאפיין את יינות בורגון הגדולים.
הפילוסופיה: בשני המקומות שולט כיום המרדף אחר ה"טרואר" – הרצון לבטא חלקה ספציפית ולא רק זן ענבים.
קרקע וולקנית: לצד הגיר הבורגונדי, באדן מתאפיינת באזורים של בזלת וסלע וולקני מובהק. אלו מעניקים ליינות אופי מתובל, פראי, מעושן ופנומנלי, שלא מוצאים בבורגון.
פרופיל הפרי והמחיר: האקלים בבאדן יכול להניב פרי מעט יותר מלא ונגיש בצעירותו. אצל היצרנים הטובים בבאדן, הפינו נואר המוביל עדיין מציע תמורת איכות משתלמת להפליא. לא זול, לא מתחרה בבורגון, אבל מציג פרופיל טעם מרשים בכל מובן.
אם יש יקב שמגלם את החיבור המושלם הזה, של ייננות, טרואריזציה ומחיר סביר, זהו יקב ואזנהאוז (Wasenhaus). לא בכדי הפכו יינות היקב למבוקשים בידי אספני יין וסומליירים ברחבי העולם. היקב הוקם בדרום באדן על ידי כריסטוף וולבר ואלכסנדר גצה, שני גרמנים שנפגשו… בבורגון. השניים רכשו את השכלתם ועבדו בכמה מהיקבים האגדיים ביותר בצרפת (כמו Domaine Leflaive ו-de Montille). כשחזרו לבאדן, הם הביאו איתם גישה בורגונדית קנאית: חקלאות ביו-דינמית, תסיסות טבעיות, שימוש באשכולות שלמים והתערבות מינימלית.
יינות השפֶּטבּוּרגוּנדֶר הבסיסיים שלהם מציגים רעננות מפתיעה, פרי אדום טהור ודיוק כירורגי.
מעט מעל בהיררכיה – שני יינות "קרקע":
Kalk: בעיקר אדמות גיר, אבל לא 100%, גפנים בנות כ-50 שנה מאזור אברינגן
Vulkan: יין המגיע מהאדמה הוולקנית של הקייזרשטול. הוא אפל יותר, מתובל, שרירי ובעל עומק פראי וייחודי לבאדן.
אך השיא מגיע ביינות הקרו (Crus) – יינות החלקות היחידניות שלהם.
Möhlin / Bellen / Kanzel: אלה יינות המגיעים מחלקות גיר עתיקות במרקגרפלרלנד. הם מתאפיינים במרקם משי, טאנינים מהודקים, חומציות גבוהה ואנרגיה שמזכירה יינות Grand Cru צרפתיים.
אבל יקב ואסנהאוז הוא לא רק יקב של פינו נואר.
לצד האדומים, ואזנהאוז חולל מהפכה לא פחות דרמטית בגזרת היינות הלבנים. בבורגון הם למדו לעבוד עם כרמי וענבי שרדונה ברמה הגבוהה ביותר, והשרדונה של ואזנהאוז (כמו חלקת Filzen) הוא יין חד, מחשמל, עם מינרליות מחוזרת ועדינה שמתחרה בקלות בטובי היקבים של …..
נעצור כאן, כמו שאומרים למי שיטעם – The Proof Is In The Pudding.
אבל לטעמי, ההברקה הגדולה של הצמד היא הטיפול בזנים המקומיים, ובמיוחד בוייסבוּרגוּנדֶר (Weisser Burgunder – פינו בלאן). זה זן שבדרך כלל מניב יינות פשוטים, אבל תחת ידיהם הוא הופך ליין מורכב, רחב, בעל מרקם עשיר וחומציות חותכת, שמוכיח שטרואר גדול וייננות מצויינת יכולים להפוך כל ענב ליצירת אמנות עוצרת נשימה. (חכו לטעום את גרסת ה-Möhlin)
סיכום לגאונים: יקב ואסנהאוז ניצב בחוד החנית של פריחת הפינו נואר הגרמני. היינות לא מנסים להיות העתק של בורגון, אך הם משתמשים במצוינות הצרפתית כדי לייסד ולבטא את הטרוארים הגדולים של גרמניה. לצד פינואים מלאי אישיות ניצבות יצירות מופת של שרדונה ופינו בלאן. במשפט: כדאי לטעום.
