הבצירים של שמפן

1996: בציר 1996 הפך למיתולוגיה במחוז שמפניה, ובצדק גמור. אבל ההתחממות הגלובלית לא נעצרת בשנה הזו. 1996 תיחשב כנראה כשנה הגדולה ביותר של המאה הקודמת. יש בכך פן משמח אבל גם משהו מעט עצוב. כל פרח ייננות יודע לספר על הבציר הגדול של בורגון ב-2002, על המיתוס של בורדו 2000 ובמיוחד 2009, על הבציר הענק של גרמניה ב-2001 – אבל על שמפניה?
כן, אולי יגידו משהו על 1996 – ומה עוד? אין ספק כי בישראל הבציר הזה הלך לאיבוד ולא מוצה ע"י האספנים הרציניים.
היינות של 1996 הם יינות ענקיים, בעיקר לטווח הארוך. הם טובים מאלו של 1990 (בעיקר כיוון שהם יותר אופייניים לאזור), יותר צלולים וטהורים מאלו של 1985, וטובים גם משני בצירי הענק של 1982 ו-79. אבל בראש ובראשונה זה בציר שדורש סבלנות.
אין לנו (לצערי) יינות פורטפוליו מהשנה הענקית הזו, נכנסנו למשחק כמה שנים מאוחר מדי, אבל אם במקרה נצליח לשים פעם יד על משהו בסביבה – או שאולי מישהו מכם יצליח למצוא אוצר כזה או אחר בשיטוטיו בחו"ל, דעו כי זה הבציר הנחשק ביותר ששמפן הנפיקה במאה שעברה, ובמחירים של השוק היום – מומלץ לחטוף את הקלאסיקות.
.
1997: בניגוד לשנה הקודמת, כאן היינות מאוד ישירים, "גדולים" ובעלי גוף יחסית, מאוד נגישים ואפילו חושניים. אלה לא יינות לשמירה ארוכה, אבל הטובים שביניהם יחזיקו בקלות עשור ושניים. יינות הקוט דה בלנק מציגים מינרליות טובה ומענגת, והגדולים שבהם מעניקים משהו ששנת 1996 לא יודעת לתת – נגישות מוקדמת.
כמה עיתונאים מתארים את הבציר כ"קל", אבל יותר ממגדל אחד כתב לי כי הוא אינו מסכים עם התיאור הזה. זה בציר שהנפיק לא מעט יינות מהנים, הם טוענים. גם כאן אין לנו כרגע הרבה מה להציע, אבל מה שיש – פנומנלי. (סאלון ומגנום של וילמאר, שמפניה שהיא לא פחות משיר בבקבוק).

1998: הפתעה כפולה. השרדונה באזורי "לב מחוז שמפניה" היה פשוט פנומנלי, אולי אפילו ברמה גבוהה יותר מ-1996, העירו כמה מהמגדלים. בניגוד לשנה ה"היא", חלק מהיינות "נרדמו" אבל כמו בני הדודים מבורגון הם חזרו אחרי שש-שבע שנים והם מפגינים כעת את מלוא יופיים.
יינות ה-NV לא הבריקו באותה השנה, אבל בטווח הארוך נראה כי הבציר הזה נחשב מעט פחות מהראוי. יינות הקלאב של שיקה, למשל, מבריקים בכל קנה מידה, והם בנויים לטווח של 20 שנה אפילו, אז הם ייראו כמציאה היסטרית. לעתים תכופות בצירים טובים מאוד מתיישנים לא פחות טוב מבצירים מצויינים – זה יהיה המקרה גם כאן. ולא לטעות – עילית היין של הבציר מצויינת גם כיום.

1999: הבציר האחרון של האלף השני מתחיל רק עכשיו לחשוף את צפונותיו. העוצמות שלו מתחילות לעלות על פני השטח, והן מנוגדות מעט לתחושה הראשונית שהוא העניק. לא יהיה זה כלל מופרך להשוות אותו ליינות של בורגון באותו בציר מצויין.
ובכל זאת – אל תחפשו כאן עדינות. היינות הטובים של הבציר מבטאים עוצמות מרשימות, אבל היה צריך יד מדויקת שתעניק להם את הדוסז' הנכון שיבנה התיישנות טובה. במובן הזה, זה בציר של "מגדלים" טובים, שהצליחו לאזן בין החומר הטוב אותו הם קיבלו בכרם לבין העבודה ביקב. בקיצור – בציר עוצמתי שמגדלים טובים הצליחו להוציא ממנו חומר מעולה..

2000: המגדלים מאזור שמפניה דיברו גבוהה על הבציר הזה, אבל נראה כי למבקרים לקח מעט יותר זמן לגלות אותו. נראה כי בשנתיים האחרונות היינות הטובים מהבציר הזה תפסו גוף ונפח מרשימים, בלי לוותר על מורכבות ועניין. בציר 2000 מציג שילוב מרתק בין גוונים ירקרקים-מתובלים ובין צבעים צהובים-בשלים (חלת דבש, בריוש). בנוסף יש את הגוף הנפלא של היינות, שמציגים סיום שפשוט לא נגמר.
בניגוד לבציר העוצמתי של 99' כאן מילות המפתח היא איזון וחן. בקיצור, מדובר בבציר של הנאה צרופה, אם כי לא לכל אורך החזית.

2001: אף אחד לא סופר את הבציר הזה, שהיה שטוף גשם ומה לא. אבל היוצא מהכלל ממחיש את הכלל – קחו מגדל מעולה עם כרם מצוין ותקבלו יין קלאסי גם בשנת "אסון". ה-Vilmart Grand Cellier d'Or מבציר זה קבל 93 נקודות, והוכיח שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

2002: אין מחלוקת כי 2002 הוא הבציר הטוב ביותר מאז 1996 המיתולוגי. השאלה היחידה היא רק כמה הוא טוב. דוגמאות ראשונות מהבציר הזה מתחילות להגיע לשוק, והתשובה תפרנס מן הסתם הרבה בעלי טורים ומבקרים במשך הרבה מאוד זמן, אבל הרשו לי לומר דבר אחד:
את הבציר של 1996 פיספסנו בגלל מיסים גבוהים ומודעות נמוכה. את בציר 2002 במחוז שמפניה אנחנו צריכים לקחת ברצינות הראויה, ברצינות מאוד ראויה, ולהתייחס אליו כאל בציר גדול באזור יין קלאסי. נקודה.

הבציר של 2002 אינו עוצמתי כמו זה של 1990, אבל המגדלים משווים אותו לבצירים מיתולוגיים כגון 1982, 1979 ואפילו 66'. המון פרחים, שדות שלהם, מבשמים את היינות שנוצרו בו, אבל מתחתם יש מינרליות מקסימה ועוצמות שאמנם אינן ברוטליות אבל כאלה שמבטיחות התיישנות רצינית תוך שמירת הרעננות הגולמית של היינות.
בקיצור, לחטוף את הדברים הרציניים..

2003: החום האפריקאי לא פסח על הגבעות של כרמי שמפניה, ובאזור שמקדש את האלגנטיות על פני כל דבר אחר – המחלוקות גדולות. כמה ייננים לא הסתדרו כלל עם האופי המוחצן של היינות ופסלו את רובם, אם כי ישנם גם אחרים שטוענים שמדובר ביינות בעלי אופי מרשים ונוכחות יוצאת דופן.
האביב היה בעייתי משהו עבור ענבי השרדונה – שני גלי קור קשים גרמו לחלק גדול מהפרי לרדת לאבדון. בקיצור, זה לא 2002, וגם לא 2004, אבל במקרים מסויימים זה יכול להתגלות כבציר מפתיע וייחודי.

2004: שיאים נועדו להישבר, וגם שיא היבול שנקבע בשנת 2004 נשבר כמה שנים אחר כך. הביקושים הגדולים ליינות שמפניה מתחילים לתת את אותותיהם, וכשיש הזדמנות להגדיל יבול – קופצים עליה בשתי ידיים. אביב סביר, קיץ קריר וסתיו חמים גרמו ליבולי שיא בפינו, אם כי היצרנים הטובים נאלצו לברור היטב את חומר הגלם טרם תסיסה. תיקוני הסוכר היו מינימליים בזכות הבשלות הטובה, ולענבי שרדונה נראה כי היה זה בציר קרוב למושלם.

2005: בציר חם ושופע יחסית, שהניב יינות NV רכים ומתמסרים. אבל – יש אבל – ככל שחלף הזמן מהבציר, יותר ויותר שמפניות התגלו ככבדות מדי, בשלות מדי, חסרות איזון ועידון. לחובבי האיזוטריה – רכיב ארומטי בשם Geosmin שמתפתח באשכולות הענבים אחראי לריחות רטובים-אדמתיים שנמצאים בחלק לא מבוטל של שמפניות הוינטייג' מאותו בציר.
סיכום: מי שעבד טוב בכרם ונכון בבציר, קיבל יינות נהדרים. מי שהתרשל, קצת פחות.

2006: נחשב כבציר טוב מאוד, למרות תנאי מזג אוויר הפכפכים במהלך כל עונת הגידול. רמות החומצה נמוכות מעט. יינות הוינטטיג' המצטיינים ידגישו את הפרי הבשל בחזית, אם כי יש מספר מיקרים בהם הפרי עמוס ועשיר מדי, מה שגורם ליין להרגיש חד מימדי מעט. אבל סך הכל, בידיים הנכונות התקבלו שמפניות עם פרי נוכח וחמיצות מרעננת, שאפשר לשמור לטווח זמן בינוני פלוס.

2007: קיץ עגמומי וקריר יחסית הוביל לבציר מאכזב. הסתיו קצת שיפר את העניינים, אבל סך הכל – בתיר קריר, עם חומצות גבוהות ובשלות לא מספקת בחלק מהמיקרים. בקיצור, תורת ה-NV קלאסית – מערבבים את החום של 2005 עם הקרירות של 2007 לבלנד סביר, אבל כיינות "בציר" – לבדוק היטב.

2008: אוגוסט וספטמבר הצילו בציר שהתחיל ברגל שמאל, והסתיים עם יינות מלאי חן ואיזון במיקרים רבים, ובעיקר בממלכת השרדונה. איזו נהדר בין חמיצות לבשלות הפרי הניבה יינות ששווה לשמור לטווח זמן בינוני פלוס.

2009: קיץ נוח וליניארי – ללא חריגות של חום או גשם – הניב בציר שהצטיין בעיקר בצפון – ארץ הפינו נואר. יינות הוינטייג' אולי לא מאוד מורכבים אבל מאוד נגישים ושופעי פירותיות. אפשר לשמור לעשר שנים ויותר.

2010: שנה מאוד מאתגרת. זה התחיל עם יובש וחום מעט גבוה בתחילת עונת הגידול, מה שגרם לעהנצה מוקדמת מהרגיל. אבל אז הגיע הגשם באוגוסט, וגרם לתופעות נרחבות של ריקבון ומחלות אחרות. ספטמבר היבש עזר להתאוששות מסוימת, אבל גם כאן – מגדלים ויצרנים טובים שהקפידו על מיון ראוי בכרם וביקב, קיבלו תוצאות סבירות. יינות ענקיים? לאו דווקא השנה. אבל זכור ה-Eonophile של ז'ימונה, כדוגמא ליין מסחרר שסיפק את כל מה ששמפניה מצויינת אמורה לתת.

2011: אולי יש כאן כלל של 01? 2001 הבלתי אפשרית כמעט לא חזרה, אבל עונת הגידול היתה בלתי צפויה וכיאוטית משהו. התחלה חמימה נמשכה בחודשי יוני ויולי קרירים ולחים יותר. אוגוסט השתפר מעט אבל סך הכל הבציר היה מאתגר עם הבשלה לא אחידה ולא מספקת לעיתים.

2012: התחלה בעייתית, סוף טוב, טוב מאוד, מעולה אפילו. כפור, ברד וקור גרמו לאובדן יבולים, אבל מה שנשאר נהנה ממזג אוויר יציב וחמים, הבשלה אחידה ובציר ששמר על איזון בין הבשלת פרי לשימור החומצה בצורה מושלמת. בצער קטן בכמות ומצוין באיכות.

2013: ביחס לשנה הקודמת, בציר קשה. אביב קריר הביא להבשלה לא אחידה, וברד קייצי פגם פה ושם באיכות הפרי, אבל שוב – ידיים קפדניות הצליחו לייצר יינות טובים, גם באחד הבצירים המאוחרים בשני העשורים האחרונים. ה-SC של שיקה, למשל, מראה היטב איזה יין מצויין מקבלים ממגדל-יצרן מצטיין ואיכפתי.

2014: אוגוסט קריר ומאופק ניצל בספטמבר חמים, בו רוב הפרי הצליח להגיע להבשלה טובה ואחידה. סך הכל בציר טוב מאוד, וזכור ה-Grand Cellier d'or של וילמאר כדוגמא משכנעת לפוטנציאל ממומש של בציר מאתגר.

2015: נחשב לבציר היבש ביותר שנמדד אי פעם, קיץ חמים ונטול משקעים כמעט לחלוטין הביא להבשלה טובה ואחידה של הפרי. התמונה האידיאלית התקלקלה בשבוע האחרון לבציר עם מעט גשם, אבל כיוון שרוב הענבים כבר נבצרו, ההשפעה היתה זניחה, אם בכלל. שמפניות וינטייג' מצויינות, בייחוד מוצלח הפינו נואר.

2016: בציר קטן בכמות וטוב באיכות. כפי שקרה באיזורים רבים בצרפת, כפור וברד השמידו חלק ניכר מהיבולים. מה שנשאר התפתח היטב, ללא חריגות וחריקות שקשורות למזג אוויר. נכון לסוף 2020 עדיין לא יצאו שמפניות וינטייג', אבל משיחות עם היצרנים עולה כי האיכות מאוד טובה.

2017: בינוני פלוס, עם הצלחה יחסית לשרדונה. מעט ריקבונות התפתחו עקב תנאי לחות גבוהים לקראת הבציר. מיון קפדני היה הכרחי והשפיע באופן מוחלט על איכות המיץ.

2018: בציר יוצא דופן בכמות ובאיכות. שפע של גשם בחורף, שפע של שמש באביב ובקיץ היבש, הבעייה היחידה שלו היא הבציר שבא בעקבותיו:

2019: שלמות. הבעייה היחידה היא בכמות. גם כפור באביב וגם לחות וריקבונות אלצו את הכורמים לבצע סלקציה קפדנית, אבל אלה שעשו את זה קיבלו פרי בשל ומאוזן, עם הבשלה פנולית נהדרת, שזה העיקר בשמפיין הצפונית. יש למה לחכות.