Kamptal, Gobelsburg
מיכאל "מישי" מוסברוגר הוא אדם רציני עד כאב. לפעמים נדמה שאין לו ברירה אמיתית, כיוון שעליו לשאת על גבו את ההיסטוריה המרשימה של היקב עליו הוא מופקד. מבנה היקב נמצא על גבעה במרכז הכפר, עם דרך אספלט תלולה שמובילה את המבקר לעבר שער הכניסה – קשת גבוהה ורחבה, שבתורה מובילה לחצר רחבת ידיים, בדיוק כפי שמצופה ממנזר עתיק ומעורר כבוד, ומאחד היקבים הוותיקים והמוצלחים באוסטריה.
שטח כרמים: 500 דונם
תיבות בשנה: 20,000
זנים: 55% גרונר ולטלינר, 25% ריזלינג.
.הנזירים באזור החלו לעבד את הכרמים המיתולוגיים בגאיסברג והליגנשטיין בשלהי המאה ה-12, ולאחר שריפה שכילתה את המנזר הקודם הועבר ייצור היין לכאן, בשנת 1786. דור בא ודור הלך, היינות היו טובים יותר או פחות, אבל הכרמים המצויינים לא נמכרו לעולם. משבר תעשיית היין האוסטרית דירדר את היקב למקומות לא נעימים כלכלית, והנזירים המתמעטים די התעייפו מעבודת הייצור. בשנת 1996 הגיעה נקודת המפנה. וילי ברונדלמאייר, בעל היקב הכי נחשב באוסטריה ושכן של גובלסבורג, הכיר את מישי בתור לקוח צעיר ונלהב, מסעדן חובב יין שחלם לעשות יקב משל עצמו. באותה שנה, החליטו פרנסי המנזר להחכיר את היקב – כולל כל הכרמים – לתקופה של כמה עשרות שנים. המיקום, ההיסטוריה ובעיקר הכרמים הנפלאים שבבעלות המנזר היו הזדמנות שלא תחזור, ומוסברוגר לקח אותה בשתי ידיים. יחד עם ליווי צמוד של ווילי, יצא לדרך אחד הפרויקטים המרתקים של התקופה המודרנית בתעשיית היין של אוסטריה.
.
15 שנה אחרי, שלוס גובלסבורג נחשב לאחד היקבים הטובים במדינה. קשה לשים את האצבע על נקודה אחת שעשתה את המפנה. קשה באותה מידה למצוא משהו שמישי השאיר ללא שינוי. הכל השתנה, אבל לא במהפכה של מהיום למחר, אלא בסדרה של צעדים קטנים שנגעו בכל אספקט של עשיית היין, והפכו את התוצרת למבריקה לא פחות מאשר של יקב האם-אחות, ברונדלמאייר. אחד הרעיונות, כמוהם לא ראינו בשום מקום אחר, הן חביות הענק (5,000 ליטר) שיושבות על בסיס גלגלים שמאפשר להניע אותן (בקלות מפתיעה!) בין אזורי הטמפרטורה השונים ביקב, ואפילו החוצה, כשקר, כדי לשקע את גבישי החומצה הטרטרית.
.
או קחו למשל את תווית ה-"Tradition" של היקב, מאחוריה נמצא נסיון מדהים לייצר יין בשיטות ישנות עם טכנולוגיה שהיתה בשימוש לפני מאה שנה ויותר. התוצאה היא יין שאין כמותו בכל אוסטריה, למעט אולי ביקב ניקולאיוף. יין "פגום" בצורה יפהפיה, שעשייתו מתבססת על ההנחה שהיתה מקובלת באותם ימים – יין, כמו אדם, צריך הרבה חמצן בתהליך הייצור, בדיוק הפוך ממה שמקובל כיום. מכבוד למסורת ותעוזה השיווקית מתקבל יין יפה ומקסים (שלא היינו מספיק אמיצים לייבא. בינתיים). אבל אל דאגה. מה שהבאנו מלא קסם ואפילו הוד, לפעמים. יינות מלאי פרי, מדוייקים, וכאלה שמייצגים את בית הגידול שלהם בצורה פנטסטית.
Domaine Gobelsburg Gruner Veltliner Niederostrreich 2012
היין ה"אזורי" של היקב, ואחד היינות המוצלחים של 2012 בכלל, בוודאי בהתחשב במחיר. ירקרקות נעימה טובעת בעושר של פרי, שמאוזן בתורו על ידי חמיצות מצויינת. תצוגה משכנעת של "גרובה" בסיסי ומענג.
Gruner Veltliner Steinsetz 2012
כרם יחיד בסדרת העל של היקב. מפה והלאה היינות חמושים בפקקי שעם – לא כי מישי לא מאמין בפקק הברגה, אלא מתוך סוג של כבוד למסורת. זה הכרם הקרוב ביותר לדנובה באזור, והקרקע היתה חלק מהנהר הקדום (ויש בה הרבה חלוקי נחל). 4 חודשים בחביות עץ גדולות בונים ליין כתפיים יפות, אבל הפרי משחק פה כינור ראשון. "הכי מוצלח בעשור וחצי האחרונים", כותב טרי ט'יס. Check This Out !
Gruner Veltliner Renner 1er Lage 2011
הכרם שוכן למרגלות גאיסברג האגדי, והוא בנוי מתערובת של סלע יסוד ולס – כשנוטעים גרונר מדובר במתכון תיאורטי למינרליות ופרי עשיר – וזה בדיוק מה שמקבלים פה. טקסטבוק של גרונר, עם עוצמות ומבנה מרשים, אף עשיר ומורכבות מקסימה. גרנד קרו במחיר של וילאז', ובסגנון המדויק של היקב זו הצלחה גדולה.
.
Gruner Veltliner Grub 1er Cru 2010
הכרם הזה נמצא בין רנר ללאם, מעט נמוך מהם ומוגן משלושה כיוונים. "קיץ קריר עושה לו טוב" אומר מישי, "ומחנך אותו כראוי". אבל גם הקיץ הלא מאוד קר של 2010 עשה יין מקסים. כל מילה נוספת – מיותרת.
.
Gruner Veltliner Lamm 1er Cru 2011
הפסגה של הגבעה שייכת להיילינגנשטיין – התחתית היא כרם לאם שנטוע בגרונר. לא מעט פעמים היין הזה שם את הגרוב בצל – הפעם הם די שווים באיכותם הפנומנאלית, אבל הסגנון שונה. שילוב מרתק של קרמליות ומינרליות, הלאם יותר עשבוני ומעט יותר מינרלי, ומציג ביטוי מקסים של הכרם ושל הזן.
טעמנו אותו קצת אחרי הביקבוק – היין היה עצור למדי אבל הפגין את ריחות הצוף-פרחים שהכרם הזה אוהב להעניק לריזלינג. לא אחד מהבומבסטיים שיש, אבל בהחלט אחד המתובלים והמעניינים. קצת זמן בקבוק – ונקבל יין מצויין.