הבציר של 2013 לא היה קל במוזל. אבל בארבעת הימים שלנו באזור השמש חייכה, במה שהתברר כסוג של רצף נדיר למדי בשנה הזו. כשנכנסנו לפיספורט נתקלנו בטיפטוף קל, שביטל את התוכנית שלנו להעפיל אל מרום הכרמים. כרגיל במוזל, יש משהו דרמטי בכניסה לעיירה: אנחנו חוצים את הגשר מדרום לצפון, וממול מתנשאת הגבעה התלולה עליה נטוע כרם גולדטרופשן, אחד מהכרמים הידועים ביותר בכל המוזל ובגרמניה כולה. את היקב ובית המשפחה קל למצוא: מייד אחרי הגשר, שמאלה, בצמוד לנהר, וממש למרגלות הכרם.
יוהאנס הארט מחכה לנו בסבלנות. אבל הנוף הדרמטי שואב אותנו פנימה, ואנחנו עורכים "סיור עיניים" מודרך בכרמי המשפחה, סך הכל כ-80 דונם שרובם בכרם גולדטרופשן, אבל לא רק בו. כצפוי מאחד היקבים הקטנים, המפורסמים והמצליחים ביותר במוזל, הכרמים ממוקמים היטב: תמיד במדרון, והרוב במרכז ההר – לא ממש קרוב למים אך לא גבוה מדי.
יוהאנס מספר לנו שהוא נכנס לעניינים רק לפני כעשור, ויחד עם אביו תיאו הוא אחראי על ייצור היין. כמו שקורה בלא מעט מקומות בגרמניה, גם כאן הייננות מתרחקת מעט מהקו המתוק ונעה אל עבר היבש. לא לטעות: לא כל היינות הופכים יבשים יותר, למזלנו זה לא המצב. אבל הקטלוג של היקב מציע יותר ויותר ביקבוקים יבשים, משהו כמו עד 9 גרם לליטר. הריזלינג של איזור המוזל לא נולד יבש, וזה לא המקום הכי הולם בעולם לייצור יין יבש, אולי כיוון שזה המקום הקר והצפוני ביותר בו גדל ריזלינג וגפן יין בכלל. "לפני עשור ויותר יכולת למצוא גוונים "קרירים" של פרי אדום ביינות הריזלינג שלנו – אוכמניות למשל", מספר יוהאנס. "אבל היום בפירוש חם יותר, וזה נעלם, והבשלות הנוכחית מאפשרת לנו לעשות יינות יבשים יותר מוצלחים". ואכן, יש משהו מהפנט ביינות היבשים של הארט, אבל ביינות היותר מתוקים שלו יש משהו מיסטי כמעט. הם דקיקים ושריריים, עם שלד מינרלי ברור ואלגנטיות שעוטפת את הפה ללא משקל כמעט. נכון שיש לא מעט יצרני מוזל שמייצרים כיום יינות במשקל בינוני ואף כבד, אבל היצירות של הארט הם מהז'אנר הקלאסי של האזור – תחרה נוזלית – ואלו יינות שאסור לפספס, בטח אם אתם מוכנים לפנק את לעצמכם עם מעט סוכר בכוס היין שלכם.
היינות:
Haart to Heart
תמ"ת: 1 (מה זה?)
100% ריזלינג, 100% מכרמי מדרון, 200% הנאה. יש שנים בהם חלק מהפרי קנוי משכנים – 2013 דלת היבולים היא אחת כזו, 2020 הביאה מספיק פרי מכרמי המשפחה. זה עניין טכני גרידא כיוון שרוח היקב שורה על היין הזה בצורה מושלמת. הסגנון הוא Feinherb מתקתק וכובש, עם גוף רזה יחסית שנשען על מינרליות מדוייקת, סימן ההיכר של כרמי הכפר ושל היקב בפרט. היכרות מענגת.
Goldtropchen Riesling Kabinnet
תמ"ת: 1
מעט מזרחה מכרם גולדטרופשן שוכן כרם קטן, גראפנברג, שגם בו יש להארט אחיזה. שם לא מייצרים כמעט קאבינט – קר שם יותר וההבשלה לא טובה לז'אנר הזה. בגולדטרופשן בעל המפנה הדרומי אין בעיות היין מחוזר מעט, אבל שום דבר דרמטי: האף סגור, נפתח לאט לאט, ואז מתקיף אותך בתפוחים בשלים ומעט משמש וגויאבה, עם חמיצות מפוקסת שמרחפת על החך.
Goldtropchen Riesling Spatlese
תמ"ת: 2
השמש פורצת מהבקבוק בעוצמה ובריכוז שגורמת לך לחייך. אחרי הלגימה הראשונה החיוך כבר לא יורד. צוף ופרי, מנגו ומשמש, אפרסק בשל ניגר לגרון, והכל, איך לא, עם חמיצות מאזנת ומקסימה.
Ohligsberger Riesling Spatlese
תמ"ת: 2
תיבול אקזוטי מצטרף ומעניק מימד קסום לפרי הטרופי השופע. קינמון ופלפל לבן באים והולכים, וגם כאן האיזון לא פחות ממושלם.
Goldtropchen GG
תמ"ת: 0
רובנו מברכים על כך שלא כל היין מהמוזל הופך יבש. אבל כשטועמים את זה, אפשר להודות ליצרנים שלוקחים את הריזלינג שלהם למקום הזה, שמעניק פרשנות מרתקת נוספת לטרואר הייחודי של הכפר. שנה בחבית Foudre עיגלה מעט את החמיצות אבל לא ריסנה את השפע. אם הריזלינג המתקתק של המוזל הוא ארוטי-נשי כמעט, פה השרירים הם גבריים חד משמעיים. זה יין שצריך זמן, אבל הוא יתגמל את מי שיש לו שנה-שנתיים להמתין.
הערה אישית: יש מחשבה שסגנון ה-GG לא מחמיא ליינות המוזל. תנסו את זה כדי לשבור את הסטיגמה. באחריות.