הדבר הראשון שעשיתי אחרי שטעמתי את שמפניות ה"בוטיק" הראשונות שלי היה לרכוש את הספר המונומנטלי "4000 שמפניות" מאת ריצ'ארד יולין (Richard Juhlin). אני מרשה לעצמי לצטטו בהקשר של וילמאר:
"יינות וילמאר זכו במהרה למעמד של יינות פולחן…מאז שלורן שאמפ הצעיר לקח את ניהול העסק לידיו בשנת 1991, הוא הפך את היקב לאחת מאבני החן האמיתיות (באזור), עם היין המושלם Coeur de Cuvée ככוכב המבריק ביותר. היין הזה היה הטוב ביותר בשמפיין דווקא בשנים "הרזות", כגון 91', 92', 93' או 97'. צודו בטירוף את אחד מ-5,000 הבקבוקים שמיוצרים בכל שנה מהיהלום הזה".
שמפניה היא בראש ובראשונה יין, או שהיא שום דבר. שנים של מיתוג ושיווק אגרסיביים הצליחו להשכיח מאיתנו את העובדה הפשוטה הזו. ואז, כשאנו נזכרים בכך, אנחנו לא מופתעים שיינן מוכשר שמתבסס על כורמות איכותית מייצר יינות טובים גם בשנים חלשות. הרי אנחנו מכירים את זה גם ממקומות אחרים בעולם היין. אנחנו לא מופתעים לגלות שהיין של וילמאר מבציר 2001, שנה מזעזעת בשמפן, זוכה להערכה גבוהה (ולציונים בהתאם) מעיתונאי היין הבכירים בעולם. ככה זה עם יינות שמתחילים בכרם.
Vilmart & Cie במספרים:
שטח כרמים: 110 דונם.
תיבות בשנה: 8,750
קרקע: אבן סיד, חימר
זנים: 60% שרדונה, 36% פינו נואר, 4% פינו מונייה
העניין הראשון שמעורר לורן שאמפ, היינן ובעל היקב, הוא השימוש שהוא עושה בחביות עץ בתסיסה. למרות ה"הייפ" סביב העץ באזור, מעטים הם היקבים שמשתמשים ב-100% חביות עץ להתססת התירוש. ספורים אף יותר הם היצרנים שעושים זאת נכון. אני נזכר במה שכתב טרי ט'יס בהקשר: אפשר להיות חשדן כשחבית האלון מגיעה לסביבה. העץ עשוי להיות משרת טוב אבל הוא תמיד אדון גרוע, ואנו יודעים כי מעטים הם הייננים שניחנים בחך ובחוש לדעת מתי הגיע לגבול. "בשביל מה קניתי את הצעצועים היקרים האלה אם לא כדי לשחק בהם"? הם שואלים את עצמם.
לורן כבר נמצא מאחורי הנקודה הזו. העץ כבר למד להתמסר לו, ובשנה האחרונה, כך אני שומע, מגיעים אליו לא מעט ייננים כדי ללמוד את הסוד. חלקם כאלה שבעבר היו מתלמדים אצל הגורו האחר של העץ במחוז, Selosse.
אבל דיון על החביות בהקשר של וילמאר עלול להסיט את תשומת הלב מהדברים המהותיים ביקב. החקלאות היא ביו דינמית, היבולים נמוכים גם בקנה מידה שמפנואזי, הפרי בוהק מנקיון ובשלות ואפילו הדוסאז' גבוה מהמקובל באופנה האחרונות, מה שמבליט את הסגנון הרחב, האדיר והעוצמתי יחסית של היקב הנפלא הזה. העומק של היינות, האחיזה והנפח הנהדרים שלהם הופכים אותן לשמפניות ידידותיות ביותר לאוכל. אל תגבילו אותן לאפריטיף. קחו אותן איתכם אל שולחן האוכל, אפילו לתוך המנה העיקרית. חשוב לציין כי ביקב וילמאר לא מעבירים את המיץ תסיסה מלולקטית – צעד מאוד אמיץ במונחי שמפיין, מה ששומר על רמות חומצה מאוד גבוהות, אבל איכות הפרי תומכת במבנה מאוזן והרמוני.
מאז שלקח לורן הצעיר את היקב לידיו בשנת 1991 עבר היקב הקטן של וילמאר למגמת עלייה. אני חושד כי הוא עבר למצב של נסיקה. ההכרה בסינגולריות הקיימת בשמפן מתחילה לחלחל לתודעת עיתונאי היין וממנה היא מפעפעת אל הצרכנים. יינות וילמאר הם מהמייצגים הנאמנים ביותר של התופעה המבורכת הזו. חלק מהם כבר הפכו ל"קאלט", השאר בדרך. ברור לי כי לורן איש שמפן הוא תחנת חובה לכל חובב יין ובוודאי לאוהבי השמפניה שסקרנים לחשוף את הפוטנציאל האמיתי שטמון באזור. כאן זו נקודה מצוינת להתחיל, היכן שהחתירה למצוינות מנצנצת כיהלום בין סלעי הגיר.
Vilmart & Cie grande reserve N.V
כבר השמפניה הבסיסית של וילמאר מפגינה את מה שיש ליקב המרשים הזה לתת. היחס בין האיכות למחיר הוא פנומנלי, ובסגנונו הוא כמעט חסר תחרות. יין הבסיס שהה 10 חודשים בחביות פודרה (Foudre), ואין קושי לזהות זאת במבנה הרחב של השמפניה הסופית. 70% פינו נואר, השאר שרדונה, והיא מורכבת מחלקים שווים של שני הבצירים העוקבים האחרונים.
אגסים, תפוח בשל, שמנת, ארוזים בגוף בינוני אבל עשיר. אלו מביניכם ששמעו על וילמאר מוכנים ודאי ללכת "עד הסוף" עם הקטלוג. אם אינכם מכירים אותו, זה מקום טוב להתחיל, אבל לא הייתי מחכה את השנתיים עליהן ממליץ לורן. אפשר לשתות את השמפניה המקסימה הזו כבר מחר.
Vilmart & Cie “Grand Cellier,” N.V
N.V. נוסף, עם קווי דמיון לשמפניה הקודמת אבל עם אופי של "יותר-מכל-דבר". הבלנד השתנה אבל העיקרון זהה. ההתפעלות הגורפת של העיתונות העולמית מתייחסת לגרסא הזו. 50% מהבציר האחרון והשאר שווה בשווה משני בצירים קודמים. וכרגיל בשמפניה זו הרוב הוא שרדונה (70%), היתרה פינו נואר. ההבדל העיקרי,שבעטיו אפשר לראות שמפניה זו כבסיסית בין ביקבוקי העל, הוא מקור המיץ. במקרה הזה – ובכל שאר השמפניות מכאן והלאה – מקור המיץ הוא ב-Cuvee, אותה סחיטת Free Run שמניבה את התירוש העסיסי והנקי ביותר.
העץ לא מורגש כלל באף או על החיך – אלא רק בעקיפין, במבנה וברוחב הנפלאים של השמפניה. גם כאן מורגשות שכבות של תיבול על גבי אגס בשמנת, והפרחוניות עולה מדרגה וממש מבשמת את החדר. אני לא מכיר עוד שמפניה באיכות, בסגנון וברמת המחיר הזו. לפי הביקורות העולמיות, אני לא לבד.
דבר המבקרים:
92/100 – Robert Parker (Antonio Galloni): This is a breathtaking Champagne at this level, and one for which adjectives seem inadequate to express just how beautifully balanced and well-spoken this wine is.
4/5 – Decanter: 4th at 2009 NV tasting
Vilmart & Cie “Grand Cellier d’Or,” Vintage ♥♥
בשנת 2001 (שנה "רעה" בשמפן) הצליח לורן לייצר שמפניה מדהימה תחת התווית הזו. שנה אחר כך הוא יצר יין מונומנטלי בבציר המעולה של 2002.
בבציר אופייני יהיה הבלנד זהה – 80% שרדונה, 20% פינו נואר. עושר בלתי רגיל של פרי, והעץ מתנגן על החך, מורגש יותר במבנה הרחב והעשיר אבל תורם טעמי קוקוס, וניל, ציפורן והל. הסיום ארוך בצורה שלא תיאמן. זו שמפניה שמבקשת אוכל או זמן, רצוי את שניהם.
94/100 – Robert Parker (Antonio Galloni, 2004 version).
Vilmart & Cie “Coeur de Cuvee,” vintage ♥♥
השמפניה הזו הוא הגאווה הגדולה של לורן, ובמידה רבה הוא זה שאחראי לכך שהיקב הפך ל"קאלט". שנה אחר שנה מייצר לורן את אחת מהשמפניות הגדולות של המחוז. 80% שרדונה, השאר פינו נואר, גפנים בנות 50 פלוס, והמיץ מגיע (כפי שמרמז השם) מלב הסחיטה הראשונה. יין הבסיס נם משך 10 חודשים בחביות באריק (חלקן חדשות), והשמפניה התיישנה עוד שש שנים בבקבוק טרם הדיסגורג'.
העתקתי את מה שכתבתי על היין של 2000: "הדבר הראשוני שתופס אותך בשמפניה זו הוא הנפח והאחיזה המרשימים, ואחרי הסיום האינסופי מגיעה ההכרה כי כל החוויה היתה בסך הכל מעודנת להפליא, והעוצמה מצליחה לשחק כינור שני לצד האלגנטיות. תפוח בשל לצד פרי טרופי, מעט רצפת יער, מינרליות מרומזת וסיום אניגמטי משהו. "היין עוד מהודק", אומר לורן. אכן, זו שמפניה למרחקים ארוכים, ארוכים מאוד, ואתם תרצו להיות שם כשהיא תיתן את מה שיש לה."
קיים גם בפורמט מגנום, עד שנגמר…
דבר המבקרים:
94/100 Galloni for WA. " it will be stunner in a few years’ time" (2001 vers).
Vilmart "rubis" rose NV ♥
יש עוד שמפניית רוזה כל כך מהנה? כל מי שטעם משמפניה זו יודע את התשובה. הפרי מגיע משתי שנים עוקבות, האחרונות, 90% פינו נואר, 15% יין אדום והשאר שרדונה שנותן רעננות וחיות לפינו המבושם. זו לא שמפניה לפיתוי – זו שמפניה לרומנטיקה. איש עוד לא פענח את סוד הקסם המחודש של השמפניות הורדרדות. כאן הצבע מקסים ועמוק, הפרי בשל ומאוזן, מעודן ואלגנטי להפליא. טעימה אחת משמפניה משובחת זו יכולה להסביר הכל, ואחר כך אי אפשר להפסיק.
דבר המבקרים:
92/100 – Galloni for WA. "Incredibly friendly wine.. Superb balance and restrained, elegant personality.. Superb effort at this level."
92/100–WS. "Elegant, classy Champagne, which is firm and dry
Vilmart Grand Cellier "Emotion" Vintage
אין עוד הרבה שמפניות כאלה, בטח לא במחיר הזה. רוזה הוינטייג' של היקב החליף מיתוג וגם הסגנון השתנה. הבקבוק היחידי שהקרבנו לטעימה השאיר אותנו המומים. 605 פינו נואר בשיטת ה"סנייה" – כלומר הצבע מגיע מהקליפות של הפינו נואר, איתן שוהה המיץ כעשר שעות לפני תסיסה. 40% שרדונה, והכל – ללא מאלולקטית, פרקטיקה די נדירה בשמפן. כל התהליך – החל מהסלקציה הקפדנית של הפרי וכלה ביישון בעץ 060 חודשים בבאריק), עושה שמפניה נדירה בעושר, במורכבות ובאלגנטיות, שמפניה שיכולה להתיישן שנים ארוכות, אם תצליחו להתאפק.
Vilmart "Blanc de blancs" Vintage
גולת הכותרת החדשה של היקב, עם אריזת "בלינג בלינג" אבל עם תוכן מהמם, ביטוי מינרלי של שרדונה בן 65 שנים מחלקת כרם יחידה. התבגרות של 84 חודשים בחביות באריק לא מותירות טעימי עץ אלא הרמוניה של פרי, מינרליות ופרי עשיר, והדוסאז' נמוך מהמקובל ביקב – 4 גרם בלבד. חוויה .
